Bava Kamma 12

Kapitel 12

א שור יוכיח

1 durch einen Ochsen ist [das Entgegengesetzte] zu beweisen.

ב מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק

2 [Erwidert man:] wohl gilt dies bei einem Ochsen, weil es seine Art ist, zu gehen und Schaden anzurichten,

ג בור תוכיח וחזר הדין

3 so ist von der Grube [das Entgegengesetzte] zu beweisen. Und die Replikation wiederholt sich.

ד רבינא אמר לאתויי הא דתנן הכותל והאילן שנפלו לרה"ר והזיקו פטור מלשלם נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל ונפלו בתוך הזמן והזיקו פטור לאחר הזמן חייב

4 Rabina erwiderte: Dies schließt das ein, was wir gelernt haben: Wenn eine Wand oder ein Baum auf öffentliches Gebiet gefallen sind und Schaden angerichtet haben, so ist [der Eigentümer] von der Ersatzleistung frei. Hatte man ihm eine Frist zum Niederhauen des Baumes oder zur Niederreißung der Wand gegeben, so ist er, wenn sie innerhalb dieser Frist umgefallen sind und Schaden angerichtet haben, frei, und wenn nach Ablauf dieser Frist, schuldig. —

ה היכי דמי אי דאפקרה בין לרב בין לשמואל היינו בור מאי שנא בור דהזיקו מצוי ושמירתו עליך הני נמי הזיקן מצוי ושמירתן עליך

5 In welchem Falle: hat er den Besitz aufgegeben, so gelten sie ja nach Rabh und nach Šemuél als Grube; bei einer Grube ist eine Schädigung gewöhnlich, (sie ist dein Eigentum) und die Bewachung liegt dir ob, ebenso ist auch bei diesen eine Schädigung gewöhnlich und die Bewachung liegt dir ob,

ו אי דלא אפקרינהו לשמואל דאמר כולם מבורו למדנו היינו בור

6 und hat er den Besitz nicht aufgegeben, so gelten sie ja nach Šemuél, welcher sagt, sie alle seien von der Grubenschädigung zu folgern, als Grube!? —

ז לעולם דאפקרינהו ולא דמי לבור מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק תאמר בהני שאין תחילת עשייתן לנזק

7 Tatsächlich, wenn er den Besitz aufgegeben hat, sie gleichen aber nicht der Grube; die Grube ist mit der Errichtung zur Schädigung geeignet, diese aber nicht. Aber von der Schädigung durch einen Ochsen ist [das Entgegengesetzte] zu beweisen.

ח שור יוכיח

8 [Erwidert man:] wohl gilt dies vom Ochsen, weil es seine Art ist umherzugehen und Schaden anzurichten,

ט מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק

9 so ist von der Grube [das Entgegengesetzte] zu beweisen.

י בור תוכיח וחזר הדין

10 Und die Replikation wiederholt sich.

יא כשהזיק חב המזיק חב המזיק חייב המזיק מיבעי ליה אמר רב יהודה אמר רב האי תנא ירושלמי הוא דתני לישנא קלילא

11 WENN SIE SCHADEN ANGERICHTET HABEN, SO IST DER SCHÄDIGER VERPFLICHTET [ḤAB]. Wieso heißt es ḥab, es sollte ja heißen ḥajab? R. Jehuda erwiderte im Namen Rabhs: Dieser Autor ist Jerušalemite und gebraucht eine gekürzte Ausdrucksweise.

יב לשלם תשלומי נזק ת"ר (שמות כב, ד) מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק דברי רבי ישמעאל

12 DEN SCHADEN ZU ERSETZEN. Die Rabbanan lehrten:Das beste seines Feldes und das beste seines Weinberges soll er bezahlen; das beste des Feldes des Geschädigten und das beste des Weinberges des Geschädigten— so R. Jišma͑él.

יג ר' עקיבא אומר לא בא הכתוב אלא לגבות לנזקין מן העידית וק"ו להקדש

13 R. A͑qiba sagt, die Schrift will damit nur sagen, daß Schädigungen mit Gutem zu bezahlen seien, und um so mehr gilt dies beim Heiligen. —

יד ור' ישמעאל אכל שמינה משלם שמינה אכל כחושה משלם שמינה

14 Nach R. Jišma͑él ist also, wenn [das Vieh] ein fettes [Beet] abgefressen hat, für ein fettes zu bezahlen, und wenn es ein mageres abgefressen hat, ebenfalls für ein fettes zu bezahlen!?

טו אמר רב אידי בר אבין הכא במאי עסקינן כגון שאכל ערוגה בין הערוגות ולא ידעינן אי כחושה אכל אי שמינה אכל דמשלם שמינה

15 R. Idi b. Abin erwiderte: Hier wird von dem Falle gesprochen, wenn es eines von den Beeten abgefressen hat, und man nicht weiß, ob ein mageres oder ein fettes; es ist dann für ein fettes zu bezahlen.

טז אמר רבא ומה אילו ידעינן דכחושה אכל לא משלם אלא כחושה השתא דלא ידעינן אי כחושה אכל אי שמינה אכל משלם שמינה המוציא מחבירו עליו הראיה

16 Raba entgegnete: Wenn man wüßte, daß es ein mageres abgefressen hat, so wäre nur für ein mageres zu bezahlen, wieso ist nun, wenn man nicht weiß, ob ein mageres oder ein fettes, für ein fettes zu bezahlen, wer vom anderen fordert, hat ja den Beweis anzutreten!?

יז אלא אמר רב אחא בר יעקב הכא במאי עסקינן כגון שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק

17 Vielmehr, erklärte R. Aḥa b. Ja͑qob, hier wird von dem Falle gesprochen, wenn das Gute des Geschädigten dem Schlechten des Schädigers gleicht,

יח ובהא פליגי רבי ישמעאל סבר בדניזק שיימינן ורבי עקיבא סבר בדמזיק שיימינן

18 und ihr Streit besteht in folgendem: R. Jišma͑él ist der Ansicht, man schätze das [Gute] des Geschädigten, während R. A͑qiba der Ansicht ist, man schätze das des Schädigers. —

יט מ"ט דרבי ישמעאל נאמר שדה למטה ונאמר שדה למעלה מה שדה האמור למעלה דניזק אף שדה האמור למטה דניזק

19 Was ist der Grund R. Jišma͑éls? — Unten heißt es Feld und oben heißt es Feld, wie oben unter Feld das des Geschädigten zu verstehen ist, ebenso ist unten unter Feld das des Geschädigten zu verstehen. —

כ ורבי עקיבא מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם דהאיך דקא משלם

20 Und R. A͑qiba? — Das beste seines Feldes und das beste seines Weinberges soll er bezahlen, dessen, der bezahlt. —

כא ורבי ישמעאל אהני גזרה שוה ואהני קרא אהני גזרה שוה כדקאמינא

21 Und R. Jišma͑él? — Man berücksichtige die Wortanalogie und man berücksichtige den Schriftvers. Man berücksichtige die Wortanalogie, wie ich erklärt habe;

כב אהני קרא כגון דאית ליה למזיק עידית וזיבורית ועידית לניזק וזיבורית דמזיק לא שויא כעידית דניזק דמשלם ליה ממיטב דידיה

22 man berücksichtige den Schriftvers, in dem Falle, wenn der Schädiger Gutes und Schlechtes besitzt, der Geschädigte aber nur Gutes besitzt, und das Schlechte des Schädigers nicht soviel wert ist, wie das Gute des Geschädigten;

כג דלא מצי אמר ליה תא את גבי מזיבורית אלא גבי ממיטב

23 er muß ihm dann mit seinem Guten bezahlen. Er kann zu ihm nicht sagen: nimm Schlechtes, vielmehr kann jener vom Guten einfordern.

כד ר' עקיבא אומר לא בא הכתוב אלא לגבות לניזקין מן העידית וקל וחומר להקדש מאי קל וחומר להקדש

24 «R. A͑qiba sagt, die Schrift will damit nur sagen, daß Schädigungen mit Gutem zu bezahlen seien, und um so mehr gilt dies beim Heiligen.» Was heißt: und um so mehr gilt dies beim Heiligen?

כה אילימא דנגח תורא דידן לתורא דהקדש (שמות כא, לה) שור רעהו אמר רחמנא ולא שור של הקדש

25 Wollte man sagen, wenn ein uns gehörender Ochs einen dem Heiligtume gehörenden Ochsen niedergestoßen hat, so sagt ja der Allbarmherzige:den Ochsen seines Nächsten, nicht aber den Ochsen des Heiligtums.

כו אלא לאומר הרי עלי מנה לבדק הבית דאתי גזבר ושקיל מעידית

26 Und wollte man sagen, wenn jemand eine Mine für den Tempelreparaturfonds gelobt hat, daß nämlich der Schatzmeister kommen und vom Guten einfordern könne,

כז לא יהא אלא בעל חוב

27 so kann ja dieser nicht mehr sein als ein Gläubiger,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel